Jewish Content

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נדרים פרק ד

א) נדרי אונסין, ונדרי שגגות, ונדרי הבאי -- הרי אלו מותרין, כדרך שביארנו בשבועות. הרי שהדירוהו האונסין והמוכסין ואמרו לו, נדור לנו שהבשר אסור עליך אם יש עימך דבר שחייב במכס, ונדר ואמר הרי הבשר והפת והיין אסורין עליי -- הרי זה מותר בכל, ואף על פי שהוסיף על מה שביקשו ממנו; וכן אם ביקשו ממנו שיידור שלא תיהנה אשתו לו, ונדר שלא תיהנה לו אשתו ובניו ואחיו -- כולן מותרין. וכן כל כיוצא בזה.

ב) ובכל הנדרים האלו, צריך שיתכוון בליבו לדבר המותר, כגון שישים בליבו שיהיו אסורין עליו אותו היום בלבד, או אותה שעה, וכיוצא בזה; וסומך על דברים שבליבו, הואיל והוא אנוס ואינו יכול להוציא בשפתיו, ונמצא בשעה שיידור להן אין פיו וליבו שווין, כמו שביארנו בשבועות.

ג) וכן נדרי זירוזין, מותרין. כיצד, כגון שהדיר חברו שיאכל אצלו, ונדר זה שלא יאכל מפני שאינו רוצה להטריח עליו -- בין אכל בין לא אכל, שניהן פטורין. וכן המוכר שנדר שלא ימכור חפץ זה אלא בסלע, והלוקח נדר שלא ייקחנו אלא בשקל, ורצו בשלושה דינרין -- שניהן פטורין. וכן כל כיוצא בזה, לפי שכל אחד מהן לא גמר בליבו ולא נדר אלא כדי לזרז את חברו, ולא גמר בליבו.

ד) ומניין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרין, שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מנת לבטלן -- תלמוד לומר "לא יחל דברו" (דברים ל,ג), לא יעשה דבריו חולין.

ה) מי שנדר, וניחם על נדרו -- הרי זה נשאל לחכם, ומתירו. ודין היתר נדרים, כדין היתר שבועות -- שאין מתיר אלא חכם מובהק, או שלושה הדיוטות במקום שאין חכם, ובלשון שמתירין השבועה, מתירין הנדר; וכן שאר העניינות שפירשנו בשבועות, כולן בנדרים כדרך שהן בשבועות. [ו] ואין מתירין הנדר עד שיחול, כשבועה.

ו) [ז] וכשם שנשאלין על נדרי האיסר ומתירין אותו, כך נשאלין על נדרי הקדש ומתירין אותו -- בין נדרי קודשי בדק הבית, בין קודשי מזבח; ואין נשאלין על התמורה. [ח] וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר, כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.

ז) [ט] מי שנדר, ושמע חברו ואמר ואני, ושמע שלישי ואמר ואני, ונשאל הראשון על נדרו והותר -- הותרו כולן; נשאל האחרון והותר -- האחרון מותר, וכולן אסורין; נשאל השני והותר -- השני ושל אחריו מותרין, והראשון אסור.

ח) [י] וכן המתפיס דברים הרבה בנדר, כגון שנדר על הפת והתפיס הבשר, ונשאל על הפת והותר בה -- הותר בבשר; נשאל על הבשר והותר בו, לא הותר בפת.

ט) [יא] הנשבע או הנודר שאיני נהנה לכולכם, ונשאל על נדרו או על שבועתו על אחד מהם, והתירו -- הותרו כולם: שהנדר שהותר מכללו, הותר כולו. אמר שאיני נהנה לזה ולזה ולזה, הותר הראשון -- הותרו כולם; הותר אחרון -- האחרון מותר, וכולם אסורין. שאיני נהנה לזה לזה לזה, צריכין פתח לכל אחד ואחד. וכן כל כיוצא בזה.

י) [יב] נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, או שנדר ואין ידוע באי זה מהן נדר -- פתח אחד לכולן.

יא) [יג] הנודר מאנשי העיר, ונשאל לחכם שבעיר, או שנדר מישראל, והרי הוא נשאל לחכם שבישראל -- הרי נדרו מותר.

יב) [יד] האומר פירות אלו אסורין עליי היום, אם אלך למחר למקום פלוני -- הרי זה אסור לאכול אותן היום: גזירה, שמא ילך למחר לאותו מקום. ואם עבר ואכלן היום והלך למחר, לוקה; ואם לא הלך, אינו לוקה.

יג) [טו] אמר הרי הן אסורין עליי למחר, אם אלך היום למקום פלוני -- הרי זה מותר לילך היום לאותו המקום, וייאסרו עליו אותן הפירות למחר. וכן כל כיוצא בזה, מפני שאדם זהיר בדבר האסור שלא לעשותו, ואינו זהיר בתנאי שגורם לאסור דבר המותר.

יד) [טז] הנודר לצום עשרה ימים, באי זה יום שירצה, והיה מתענה ביום אחד מהן, והוצרך לדבר מצוה, או מפני כבוד אדם גדול -- הרי זה אוכל, ופורע יום אחר: שהרי לא קבע הימים בתחילת הנדר.

טו) נדר שיצום היום, ושכח ואכל -- משלים לצום; נדר שיצום יום אחד או שניים, וכשהתחיל לצום שכח ואכל -- אבד תעניתו, וחייב לצום יום אחר.

---

הלכות נדרים פרק ה

א) ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם, או הרי אתה אסור בהניתי -- נאסר על שמעון שייהנה בראובן; ואם עבר ונהנה, אינו לוקה -- שהרי לא אמר שמעון כלום. ומותר לראובן ליהנות בשמעון, שהרי לא אסר עצמו בהניתו.

ב) אמר לשמעון הרי את עליי חרם, או הריני אסור בהניתך -- הרי נאסר ראובן מליהנות בשמעון; ואם נהנה, לוקה -- שהרי חילל דברו. ושמעון מותר בהנית ראובן. אמר לו הריני עליך חרם ואתה עליי, או הריני אסור בהניתך ואתה אסור בהניתי -- שניהן אסורין זה בזה. וכן כל כיוצא בזה.

ג) ראובן שאמר לשמעון הרי פירות פלוני אסורין עליך, או הרי אתה אסור בהנית פלוני -- אין זה כלום: שאין אדם אוסר חברו בדבר שאינו שלו, אלא אם כן ענה שמעון אמן, כמו שביארנו.

ד) האומר לחברו כיכרי זו אסורה עליך -- אף על פי שנתנה לו במתנה, הרי זו אסורה עליו; מת ונפלה לו בירושה, או שנתנה לו אחר במתנה -- הרי זו מותרת: שלא אמר לו אלא כיכרי, והרי אינה עתה שלו.

ה) אמר לו פירות אלו אסורין עליך, ולא אמר לו פירותיי -- אף על פי שמכרן או שמת ונפלו לאחר, הרי אלו אסורין עליו: שהאוסר דבר שהוא שלו על חברו -- אף על פי שיצא מרשותו, הרי הוא באיסורו עומד, אלא אם כן אמר נכסיי או ביתי או פירותיי וכיוצא בלשונות אלו, שהרי לא אסרן אלא כל זמן שהם ברשותו.

ו) האומר לבנו הרי את אסור בהניתי, או שנשבע שלא ייהנה בו -- אם מת, יירשנו: שזה כאומר נכסיי עליך אסורין. אסר הניתו עליו, ופירש בין בחיי בין במותי -- אם מת, לא יירשנו: שזה כמי שאמר לו נכסים אלו עליך אסורין.

ז) אסר בנו בהניתו, ואמר ואם היה בן בני זה תלמיד חכמים, יקנה בני זה נכסיי כדי להקנותן לבנו -- הרי זה מותר; ויהיה הבן אסור בנכסי האב, ובן הבן מותר בהם אם יהיה תלמיד חכמים כמו שהתנה.

ח) זה הבן האסור בירושת אביו, אם נתן ירושת אביו לאחיו, או לבניו -- הרי זה מותר; וכן אם פרעה בחובו, או בכתובת אשתו -- וצריך להודיען שאלו נכסי אבי שאסרן עליי: שהנשבע שלא ייהנה בו חברו, מותר לו לפרוע את חובו, כמו שיתבאר.

ט) מי שנאסר עליו מין ממיני מאכל, בין בנדר בין בשבועה, ונתבשל עם מינים אחרים, או נתערב עימהן -- הרי זה מותר במינים המותרין, אף על פי שיש בהן טעם המין האסור. ואם נאסר בפירות אלו, ונתערבו באחרים -- אם יש בהן טעם המין האסור, אסורין; ואם לאו, מותרין.

י) כיצד, נאסר בבשר או ביין -- הרי זה מותר לאכול מרק וירקות שנתבשלו עם הבשר ועם היין, אף על פי שיש בהן טעם הבשר או טעם היין, ואינו אסור אלא באכילת בשר בפני עצמו, או לשתות יין בפני עצמו.

יא) נאסר בבשר זה או ביין זה, ונתבשל עם הירק -- אם יש בירקות טעם הבשר או טעם היין, אסורין; ואם לאו, מותרין: שזה הבשר וזה היין נעשה כמו בשר נבילות ושקצים וכיוצא בהן. וכן כל כיוצא בזה. לפיכך האומר בשר זה אסור עליי -- הרי זה אסור בו, ובמרק שלו, ובתבלין שבו.

יב) נתערב יין זה שאסרו על עצמו ביין אחר, אפילו טיפה בחבית -- נאסר הכול: מפני שיש לו להישאל על נדרו, נעשה כדבר שיש לו מתירין, שאינו בטיל במינו, כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות.

יג) האומר פירות האלו קרבן עליי, או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי -- הרי זה אסור בחילופיהן, ובגידוליהן; ואין צריך לומר, במשקין היוצאין מהן. [יד] נדר או נשבע שאיני אוכל אותן, או שאיני טועם אותן -- אם היה דבר שזרעו כולה כשייזרע כגון חיטה ושעורה, הרי זה מותר בחילופיהן ובגידוליהן; ואם היה הדבר שאין זרעו כולה בארץ כשייזרע כגון בצלים ושומין, אפילו גידולי גידולין אסורין. ובין כך ובין כך, משקין היוצאין מהן ספק; לפיכך אם שתה מהן, אינו לוקה.

יד) [טו] וכן האומר לאשתו מעשה ידייך עליי קרבן, או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי -- אסור בחילופיהן ובגידוליהן. שאיני טועם, שאיני אוכל -- אם היו פירות מעשה ידיה דבר שזרעו כולה, מותר בחילופיהן ובגידוליהן; ואם היה דבר שאין זרעו כולה, אפילו גידולי גידולין אסורין. ולמה לא ייבטל העיקר האסור בגידולין שרבו עליו, שהרי הן דבר שיש לו מתירין, שאינו בטיל ברוב, כמו שביארנו.

טו) [טז] האוסר פירותיו על חברו, בין בנדר בין בשבועה -- הרי גידוליהן וחילופיהן ספק. לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו, ובחילופיהן; ואם עבר ונהנה, נהנה.

---

הלכות נדרים פרק ו

א) האומר לחברו, הנאה המביאה לידי מאכלך אסורה עליי, או הנאה המביאה לידי מאכלי אסורה עליך -- הרי זה הנאסר לא ישאל מן האסור לו נפה וכברה וריחיים ותנור וכל דבר שעושין בהן אוכל נפש; אבל משאילו נזמים וטבעות וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. ואסור לשאול ממנו שק להביא בו פירות, וחמור להביא עליו פירות.

ב) מקום שדרכן שאין משאילין כלים אלא בשכר, אסור לשאול ממנו אף כלים שאין עושין בהן אוכל נפש; הרי שהיו במקום שאין נוטלין שכר, ושאל ממנו כלים שאין עושין בהן אוכל נפש כדי להיראות בהן בפני אחרים עד שייהנה מהן, או שביקש לעבור בארצו כדי שילך במקום שייהנה בו -- הרי זה אסור מספק; לפיכך אם עבר, אינו לוקה.

ג) אין בין מודר הנאה מחברו, למודר ממנו הנית מאכל -- אלא דריסת הרגל; וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש, במקום שמשאילין אותן שם בחינם.

ד) ראובן שנאסרה עליו הנית שמעון, בין בנדר בין בשבועה -- מותר לו שייתן שמעון על ידו מחצית השקל שראובן חייב בה, וכן פורע חוב שעליו: שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום, אלא מנע ממנו התביעה, ומניעת התביעה, אינה בכלל איסור הניה.

ה) לפיכך מותר לו לזון את אשתו, ואת בניו, ועבדיו אפילו הכנעניים -- אף על פי שהוא חייב במזונותם; אבל לא יזון את בהמתו, בין טמאה בין טהורה -- שכל שמוסיף בבשרה, היא הניה שהגיעה ליד ראובן.

ו) [ה] היה שמעון כוהן, הרי זה מותר להקריב קרבנות ראובן -- שהכוהנים שלוחי שמיים הן, ואינן שלוחי בעל הקרבן. ומשיא שמעון בתו הבוגרת לראובן, מדעתה; אבל אם הייתה נערה, שעדיין היא ברשותו -- אסור, שזה כמוסר לו שפחה לשמשו.

ז) [ו] ותורם שמעון תרומת ראובן ומפריש לו מעשרותיו, מדעתו. כיצד מדעתו, כגון שאמר ראובן, כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום; אבל לא יאמר לשמעון לתרום לו -- שהרי עושהו שליח, וזה הניה לו.

ח) [ז] ומלמדו תורה שבעל פה, שהרי אסור ליטול עליה שכר. אבל לא תורה שבכתב, שנוטלין עליה שכר; ואם אין דרכם שם ליטול שכר על תורה שבכתב, הרי זה מותר. ובין כך ובין כך, מותר ללמד את בנו.

ט) [ח] חלה ראובן, נכנס שמעון לבקרו; ובמקום שנוטל שכר מי שיישב עם החולה לצוות לו, לא יישב שמעון אלא מבקרו עומד. ומותר לו לרפאותו בידו, שזו מצוה היא. [ט] חלתה בהמת ראובן, לא ירפא אותה שמעון; אבל אומר לו, עשה לה כך וכך.

י) ורוחץ עימו, באמבטי גדולה; אבל לא בקטנה, מפני שמהנהו בשעה שמגביה עליו המים. וישן עימו במיטה, בימות החמה; אבל לא בימות הגשמים, מפני שמחממו. ומסב עימו על המיטה. ואוכלין על שולחן אחד; אבל לא מקערה אחת, ולא מאיבוס שלפני הפועלים -- שמא יניח שמעון חתיכה אחת טובה ולא יאכל אותה כדי שיאכל אותה ראובן, או יקרב אותה לפניו, ונמצא מהנהו; וכן בפירות שבאיבוס.

יא) אבל אם אכל שמעון מקערה, שהוא יודע שכשיחזירנה לבעל הבית יחזור בעל הבית ויניחנה לפני ראובן -- הרי זה מותר, ואין חוששין שמא הניח נתח טוב בשבילו.

יב) [י] ומותר ראובן לשתות כוס של ניחומין מידו של שמעון משל ראובן, וכן כוס של בית המרחץ -- שאין בזה הניה. [יא] ואסור ראובן בגחלתו של שמעון, ומותר בשלהבת שלו.

יג) [יב] היה לשמעון מרחץ או בית הבד מושכרין בעיר -- אם היה לשמעון בהן תפוסת יד, כגון שהניח מהן כל שהוא לעצמו ולא שכרו, אפילו הניח במרחץ אמבטי אחת, ובבית הבד עקל אחד -- אסור לראובן להיכנס לאותה מרחץ, ולדרוך בגת; ואם לא הניח לעצמו כלום, אלא שכר הכול -- הרי זה מותר.

יד) [יג] ואסור לראובן לאכול מפירות שדה שמעון, ואפילו בשביעית שהכול הפקר -- שהרי לפני שביעית נדר. אבל אם נדר בשביעית, אוכל מן הפירות הנוטות חוץ לשדה; אבל לא ייכנס לשדה, אף על פי שהקרקע כולו הפקר -- גזירה שמא ישהה שם אחר שיאכל, ולא הפקירה אותה תורה אלא כל זמן שהפירות בתוכה.

טו) [יד] במה דברים אמורים, בשאמר לו הנית הנכסים האלו אסורין עליך. אבל אם אמר לו הנית נכסיי אסורין עליך, או שנשבע ראובן או שנדר מנכסי שמעון -- כיון שהגיעה שביעית, אוכל מפירות שדהו, שהרי יצאו מרשות שמעון; אבל לא ייכנס לשדהו, מן הטעם שביארנו.

טז) [טו] נאסרה על ראובן הנית מאכל שמעון בלבד -- אם לפני שביעית נאסרה, בין בנדר בין בשבועה, הרי זה יורד לתוך שדהו, אבל אינו אוכל מפירותיו; ואם בשביעית נאסרה, יורד ואוכל, שאין פירות אלו של שמעון, אלא הרי הן הפקר.

יז) [טז] ואסור לראובן להשאיל לשמעון -- גזירה שמא ישאל ממנו, והרי הוא אסור בהנאתו; וכן אסור להלוותו -- גזירה, שמא ילווה ממנו; ולא ימכור לו -- גזירה, שמא ייקח ממנו. [יז] נזדמנה לו מלאכה עימו, כגון שהיו קוצרים כאחד -- עושה ברחוק ממנו: גזירה, שמא יסייענו.

יח) המדיר את בנו מפני שאינו עוסק בתורה, ונאסר בהנית אביו -- הרי האב מותר למלאות לו חבית של מים, ולהדליק לו את הנר, ולצלות לו דג קטן: שאין כוונתו אלא להנאה גדולה, ודברים אלו לגבי הבן אינן חשובין.

יט) [יח] מי שנשבע או נדר שלא ידבר עם חברו -- הרי זה מותר לו לכתוב בכתב, ולדבר עם אחר והוא שומע העניין שירצה להשמיעו; וכזה הורו הגאונים.